<h1>ראבי"ה סימן תתק"ט</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ואשר שאלת על הנערה להשיאה בתוך ל' יום לימי אבלה של אחיה אחר שעברו ז' ימי אבילות. ואמרת כי חתן הנושא בלא בנים, (ופשיט') אם (הוא) [היא] מותרת מחמתו כדי שי(ת)קיים הוא פריה ורביי' להינשא (מותר) [בתוך] ל' יום. תשובה יש לה כריעה הדבר לכאן ולכאן, דהא א"ר יוסי כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול, ומפ' כמה אבל שלה, שלשים יום, אלמ' דבתוך ל' אסורה ליארס. ובנישואין אסורה עד ג' חדשים, כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני, אבל לאחר ג' חדשי' מותרת לינשא, (ולא) ואם לא שמפני להבחין מנו (מ)אחריו עד ג' חדשים, בשביל האיבול היתה ממתנת אלא ל' יום להנשא, ותדע דבמסקנ' קאמר, לא תימא לא יתארסו אלא אמר לא ינשא כלומר עד ל' יום מפני האיבול, אבל לאחר ל' יום ינש[א]ו, דלית ל[י]ה להבחין, דהא תנא קמא נמי קאמר לא ינשאו ולא יתארסו עד ג' חדשי', ומג' חדשי' ואילך נישאת, אלמ' דמקילי באיבול אשה על בעלה. וגבי בעל מחמרי' באבילותו על אשתו, דתניא בפרק אילו מגלחין [כ"ג ע"א] לנישואין כל ל' יום פי' אם מת לו בנו ואחיו אסור לישא אשה אחרת עד ל' יום, מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד ג' רגלים וכו' אם אין לו בנים מותר לישא אשה לאלתר מפני ביטול פרייה ורבי', הניחה לו בנים קטנים מותר לישא אשה אחרת לאלתר, ומעשה ביוסף הכהן וכו' אמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך ולא בא עליה עד ל' יום, אלמ' דבע' ממתי' ג' רגלי' במקום שאינו מצוה על פרי' ורביי' ואשה נמי לא מיפקדא ואפ"ה אינה ממתנת אלא עד ל' יום אם לא בשביל (הכהנ') [הבחנה], הואיל דלגבי אשה על בעלה ובעל על אשתו מקילינן באשה יותר מן הבעל גבי שאר מ(א)תים כגון אחוה ובנה ובתה ואחותה מקילינן לגבי אשה, דבבעל קתני כל ל' יום לנישואין גבי אשה אינה צריכה להמתין כי אם ז' ימי אבילות. ויש להביא ראייה מדנקט ר' יוסי חוץ מן האלמנה דמשמע דווק' אלמנה משום בעלה מחמיר ל' יום אבל בשאר מ(יי)תי מצוה אפי' בתוך ל' שרי, דאי לא תימ' הכי הוה למימר ר' יוסי אומר כל הנשי' יתארסו חוץ מאשה אבי' סתם דמשמע אפי' שאר מ(י)תי מצוה צריך להמתין מפני האיבול דהיינו ל' יום, דהא ר' יוסי מודה בעקרה (מקינ') [זקינה] ורדופה וכל אותן המצויין בבריית', אם נתגרש' או נתארמלו מן האירוסין שמותרת לינשא מיד ואין להמתין בשביל הבעל, ואם בא עליה אבילו[ת] משאר מ(י)תי מצוה הוה ליה למימר שצריכין להמתין מפני האיבול ל' מדלא נקיט הכי ש"מ כדפרישי'. וניח' לי דשמא איידי דנקט ת"ק מילתיה בבעל נקט נמי ר' יוסי באבילות דבעל והוא הדין בשאר מ(י)תי מצוה והדעת מכרעת בו, ובשביל פריי' ורבי' דחתן אין לנו לומר שלא להשיאה באיבול שלו מקילינן משום פרי' ורבי' לגבי איבול דיד(י)ה לא. ודהא דיוסף כהן שלא בא עליה כי אם לאחר ל' יום היינו משום שקיים פרי' ורבי' ובשביל הקטנים נשאה לאלתר. ואע"ג דקאמר דבבית הקברות אמר לה וכו' לא נשאת עד לאחר ז' ימי אבילות שהרי חלה אבילות תחילה בסתימת (הגולם) [הגולל] ואמרינ' בתחילת כתובות [ד' ע"א] גבי חתן וכלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן לחופה משמע שאם היו קוברים קודם הכנסה ובעילה שוב לא היו יכולין להכניסה לחופה מפני האבילות, ומיהו מדחזינן ביוסף הכהן שאמר לאחותה וכו' דמשמע דאפי' באיבול דידה מקילינן (והא) [דהא] מתה אחותה ואפ"ה כונסה לאחר ז' בשביל בניו הקטנים. ואומר אני אע"ג דנקט תלמוד' ואם אין לו בנים דמותר לית הילכת' הכי דאפי' יש לו בנים מותר משום פרי' ורבי' דהא מסקי' בפ' הבא על יבמתו [ס"ב ע"ב] כר' יהושע דאמר היו לו בנים בילדותו (והיו) [יהיו] לו בנים בזקנותו ומשמע דפליג אמתני' דקאמר כי אית ליה בנים פטור מפרי' ורבי' ורב מתנה אמר הלכה כר' יהושע. וגרסי' בירושלמ' בפרק החולץ [הי"א] וכמה איבול שלה ל' יום הדתמר בנשים אבל באנשים ג' רגלי' כשיש לו בנים אבל אם אין לו בנים מי שישמשנו מיד בשאין בנים קטנים אבל אם היו בנים קטנים מיד כהדה מעשה שמתה אשתו של ר' טרפון עד בין הקברות אמר לאחותה התנסי וגדלי את בני אחותך אעפ"כ כינסה ולא הכירה עד שעברו עליה שלשים יום.
